​

 

 

 

 

 

היסטריה נשית היא אבחנה רפואית שהייתה נהוגה ברפואה בעולם

המערבי ועדיין מוכרת בעולם הרפואה. היסטריה נשית הייתה אבחנה נפוצה בתקופה הוויקטוריאנית לקשת רחבה של תסמינים כולל עילפון, עצבנות, חוסר שינה, אגירת נוזלים, תחושת כבדות בבטן, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, חוסר תיאבון או אובדן ליבידו, ונטייה לגרום לצרות אובחנו בהיסטריה נשית קיבלו לרוב טיפול ב"עיסוי האגן"

גירוי חיצוני של איברי המין הנשיים על ידי הרופא עד להשגת

"פארוקסיזם היסטרי", המוכר היום בשם אורגזמה

​

בשנת 1859 הושמעה טענה רפואית כי כרבע מכל הנשים סובלות מהיסטריה. טענה זו מתקבלת על הדעת כיוון שנמצא מי שכתב 75 עמודים על סיווג כל התסמינים האפשריים של

 היסטריה ובסופה של הרשימה ציין כי היא איננה מלאה כמעט ולא היה תסמין שלא היה יכול להתאים להיסטריה. רופאים רבים שיערו כי המתחים הנלווים לחיים בעידן המודרני גורמים לנשים תרבותיות להיות פגיעות יותר

למחלות עצבים ולמחלות הפוגעות בתפקוד איברי המין

 בארצות הברית, יש שראו בשכיחותן של תופעות אלה אצל נשים הוכחה כי המדינה היא חלק מן העולם המערבי הנאור ורופא אמריקאי אחד אפילו אמר

לנוכח שכיחות התופעה כי זהו אות לכך שהמדינה מתקדמת לרמתה של אירופה

​

רייצ'ל פ. מיינס, מחברת הספר "הטכנולוגיה של אורגזמה: 'היסטריה', הוויברטור והסיפוק המיני הנשי", כתב כי מקרי היסטריה היוו מקור הכנסה נאה לרופאים,

כיוון שחולות אלה לא היו בסכנת מוות אולם דרשו טיפול מתמיד. החיסרון הבולט בטיפולים אלה היה שרופאים התקשו ללמוד את המיומנויות של השגת "פארוקסיזם היסטרי"

בעיסוי ולעתים נדרשה עבודה של שעות להשגת התוצאה הרצויה. מנגד,

הפניית האישה למיילדת לצורך הטיפול, גרמה לרופא להפסד הכנסה.

 

הפתרון נמצא בדרך של המצאת מכשירי עיסוי, אשר קיצרו את תהליך הטיפול משעות לדקות

ביטלו את הצורך בהפניה למיילדות ואפשרו לרופא לטפל ביותר חולות באותו פרק זמן

 כבר בתחילת המאה ה-19 היו מתקני עיסוי במים בעיר באת' באנגליה

ובאמצע המאה ה-19 מתקנים אלה נפוצו בכל אירופה ובארצות הברית

והיוו את הבסיס לפיתוח אתרי מרחצאות רבים

​

טיפולים נוספים מקובלים להיסטריה נשית היו מתן דיאטה במזונות עשירים בברזל

כגון כבד בקלה וכן התעמלות באוויר הפתוח, אמבטיות במים קרים, מקלחות קרות ושחייה בים

​